פוסטים מתוך — פברואר 2012

הציבור בישראל חוסך במגוון מכשירי חיסכון פנסיונים – חלקם לטווח זמן קצר-בינוי כגון קרנות השתלמות וחלקם לטווח זמן ארוך כגון קופות גמל או קרן פנסיה. נסקור בקצרה את אפיקי החיסון הללו ואת המהפך שמשרד האוצר נסה לערוך בנושא הרגיש של דמי הניהול.

קרן פנסיה – קרן פנסיה היא אחד ממכשירי החיסכון הוותיקים והמוכרים בישראל ומשלבת בין תוכניות ביטוח לבין חיסכון לפרישה. העיקרון הוא פשוט – העובד והמעביד מפרישים במהלך תקופת העבודה של עובד סכומי כסף שנגזרים משכר העובד, סכומים אילו הולכים ונצברים ובהגיע העובד לגיל פרישה – סכום הכסף שנצבר מופרש חודש בחודשו  כקצבה. קרן הפנסיה פועלת כקרן משותפת, ז"א כל סכומי ההפרשות של כל העמיתים מופרשים לתוך קרן הפנסיה.

קרן השתלמות – תוכנית חיסכון לטווח קצר – הקרן נפדת לאחר שש שנות חיסכון. היתרון המהותי בתוכנית קרנות השתלמות הוא שהקרן פטורה ממיסי רווח הון ומעניקה הטבות מיסוי שונות. מגוון קרנות ההשתלמות בארץ הוא גדול במיוחד – ניתן לבחור קרנות שמנהלות נכסים בסיכון נמוך – קרנות השתלמות שמשקיעות באגרות חוב ועד קרנות השתלמות שמשקיעות במניות. כל חוסך בהתאם לרצונותיו.

קופת גמל – מכשיר שניצב בקדמת החיסכון ארוך הטווח במשך שנים רבות. כיום קופות הגמל דומות במהותן לקרנות הפנסיה מאחר וניתן ליהנות מהכסף שייצבר רק בגיל פרישה כקצבה או כתשלום הוני. בעבר קופת גמל הייתה נפתחת לפדיון לאחר 15 שנה ונהנית מביקושים רבים. כיום צבורים בקופות הגמל מליארדי ₪ של הציבור.

תוכניות החיסכון הללו מרכזות עניין רב לאחרונה בעיקר בנושא דמי הניהול. נראה כי כיום ישנה מתקפת רגולציה של הוצר במתיכת התקשורות לעינייך דמי הניהול במכשירי חיסכון לטווח ארוך. הטענה המרכזית היא שדמי הניהול המשולמים במשך עשרות שנים הם חלק גדול ביותר בתשואה שנצברת לחוסך וככל שדמי הניהול גבוהים, כך באופן הפוך, החיסכון שנצבר לחוסך יורד. מחקרים מראים שחוסך ממוצע משלם מאות אלפי ₪ לחברות המנהלות את מכשירי החיסכון לטווח ארך במהלך תקופת החיסון ולכן זהו עיוות שצריך להשתנות. האוצר הציע כל מיני אפשרויות כאשר הנושא הוא הגבלת דמי הניהול על ההפרשות ועל הצבירה. קופת גמל יכולה להיות מנוהלת במשך 40 שנה לכן כל שבריר אחוז בדמי הניהול משפיע במאות אלפי שח על החיסכון הסופי.

מומלץ להשוואת תוכניות חיסכון לטווח ארוך הן על דמי הניהול והן על פרמטרים של מקצועיות – תשואות, סיכון, תנודתיות, יציבות של הגוף המנהל.

מהלך זה מצית מאבק בין האוצר לבין החברות המנהלות מאחר והאוצר הגביר בצורה משמעותית מאוד את הרגולציה והפיקוח על החברות ולכן ההוצאות הגבוהות נופלות על החברות ובסופו של דבר על ציבור החוסכים. מעניין היה לראות לאן הדיון ילך וכיצד יהיה השוק הפנסיוני בשנים הקרובות, מה שבטוח-  יהיה מעניין!